איזור 2013 טרנד העצימות הכה בנו חזק כאן בארץ ישראל – ונמשך עד היום.
המאמנים רוצים שתתנו מעצמכם הכל – כמה שיותר חזק וכמה שיותר מהר.
המהירות הזו מזכירה לי משימות שאנחנו רוצים לסיים כבר, כי אנחנו לא אוהבים להיות שם, לעשות אותן – בין היתר גם אימון. מעטים האנשים שאשכרה נהנים מאימון משעמם, איטי ומדויק.
אבל – אין מנוס.
בעידן של היום, כשאנחנו רוצים הכל כאן ועכשיו, לסמן וי, לסיים עם זה – אני קוראת לכם לעצור. להאט.
כי הנטייה היא לחשוב כי מהר = יעיל וזו תפיסה שגויה, להפך.
כשאתם עובדים מהר יותר – אתם משיגים פחות.
כשהגוף זז לאט יש לנו את היכולת לשלוט בטכניקת הביצוע שלנו.
להרגיש את המפרקים הפעילים, השרירים שנמתחים ומתכווצים, לתזמן את הפעולה שלהם ולגרום לנו להיות עקביים בתנועה. כלומר, כשאנחנו עובדים לאט – יש לנו את היכולת לשלוט בתנועה השלמה ולמזער "תקלות" טכניות ואפילו לשנות אותן בזמן אמת.
בעבודה מהירה היכולת הזו לא קיימת מאחר והמחשבה לנצח תהיה לסיים עם זה. ואתמול.
בעבודה איטית וממוקדת יש לנו את היכולת לחשוב ולטרגט את שריר המטרה בזמן התנועה.
כלומר, בזמן הדדליפט אני מנחה את המתאמנים שלי לחשוב על ההתארכות של ההמסטרינגס (השריר בירך האחורית). הפוקוס השרירי עוזר לשריר המטרה להיות מורגש יותר וכן, גם לעבוד יותר.
כך בעצם אני משכללת את דפוס התנועה שלי, גורמת לה להיות חלקה, מודעת ויעילה יותר.
עבודה איטית היא קשה יותר. אין פה ספק.
היא מאתגרת יותר, מוציאה לנו את הנשמה בכפית ויודעת ללחוץ לנו על הנקודות שאף אחד לא רואה.
והרי מה שלא מאתגר – לא ישפר, ולכן, דווקא כאן, נישאר.
ההגיון אומר שאם נעבוד מהר יותר נפמפם יותר חזרות וכך יהיה נפח גבוה יותר – אבל מה קורה לעצימות? היא בהכרח תרד.
אני אומרת, בואו נעבוד פחות אבל לאט. וכך גבירותיי ורבותיי – נחסוך גם חזרות.
לסיכום,
בחייאת רבאק.
שימו את הסטופר בצד – כך או כך אתם תסיימו את האימון בשעה כי ככה כל אימוני הסייקל מתוכננים.
