Deload כשמו כן הוא – הורדת עומסים.
בעולם הכושר הגופני, דילואוד הוא תקופה בה נוריד את העומס הכללי באופן מכוון כדי להמנע מפציעות, מעומס יתר ולאפשר לגוף להתאושש, לנוח ולצבור כוחות לתכנית אימונים חדשה בה מצפה לנו עומס כללי חדש – מה שנקרא:
ירידה לצורך עלייה.
ע"פ הספרות המקצועית, דילואוד נע בין שבוע עד לתקופה של כחודש כאשר ככל שהתקופה ארוכה יותר כך המנוחה תהיה אקטיבית יותר.
דילואוד מאפשר לגוף להתפקס מחדש, להתרענן ולשחרר את דפוסי התנועה החוזרים ולשנות קצת כיוון, דילואוד מהווה התאוששות טובה יותר לא רק פיזית, אלא גם מנטלית ונפשית.
אדם שמקדיש את כל כולו, חייו, מחשבותיו ותולה את חלומותיו בספורט ספציפי, במיקום ובתחרות יכול להיות מותש נפשית ומרוקן לאחר תקופה כה ארוכה של עומס מצטבר.
כל מאמן ספורטאים מכניס את תקופת הדילואוד כחלק בלתי נפרד מתכנית האימונים המלאה וכמובן שגם לדילואוד עצמו יש סדר, תכנון ותכנית מובנית מראש.
דילואוד יכול להופיע כהתאוששות מוחלטת, כלומר ללא פעילות גופנית כלל,
כהתאוששות אקטיבית המשלבת את סוג הספורט הספציפי של הספורטאי בעומס כולל נמוך מאוד.
אז אם תקופת הדילואוד כזו חשובה, למה אין לנו כזו בסייקל?
בשלוש מילים: אנחנו לא צריכים.
ובהרבה מילים:
הסייקל היא תכנית שמיועדת לכל החיים – או במונח סקסי יותר: LONGEVITY.
התכנית מתוכננת כך שנוכל להתאמן בה לנצח, לעד, לתמיד ועוד מילים נרדפות. החיים שלנו אינם קו ישר, אלא בנויים מעליות ומורדות וכך גם האימונים שלנו.
יהיו אימונים שנרגיש בהם חזקים וניתן את כל כולנו ויהיו אימונים, איך נאמר – שעדיף שלא נדבר עליהם.
הסייקל מותאם לכל אחד ואחת מכם כך מבחינת בחירת משקלים, עצימויות ותדירות אימונים ע"פ אורח החיים שלכם כך שהוא מתחשב בשגרת האימונים הארוכה שלכם.
אנשי הסייקל הם אנשי היומיום – כמוני כמוכם.
ולכן, אנחנו:
רובנו עסוקים בשגרת חיים עמוסה ומכניסים את האימונים אליה ולא ההפך. כלומר, כחלק מאותה השגרה רובנו נמצא את עצמנו עמוסים מדי ומכאן מדללים את תדירות ימי האימון שלנו פר שבוע, עייפים מדי ומכאן מדללים את העצימות באימונים או יוצאים לחופשה קצרה ובעצם – לא מתאמנים. כלומר, יוצאים לדילואוד יזום בלי כוונה בכלל.
לפעמים לא עלינו אנחנו חולים וגם כאן, לוקחים מספר ימים עד שבועיים כדי לנוח ולהתאושש, ועוד שבוע בעצימות קלה כדי לחזור לשגרת אימונים רגילה ולמשקלים שהורגלנו להרים.
אנחנו איננו מתחרים או ספורטאים מקצועיים – אין לנו פיק להגיע אליו או תחרות לשאוף אליה. רובנו מתאמנים בשביל הכיף, האושר וכל היתרונות שהאימונים מניבים לנו, ואין לנו ניצחון על הכתפיים או ספונסר להרשים. ולכן, אין לנו מעמסה ביצועית נפשית שדורשת התאוששות כה עמוקה.
בדרך כלל, ע"פ הניסיון האישי שלי עם אלפי מתאמנים – דווקא האימונים הם אלו שמעודדים התאוששות נפשית ומנקה את הלחצים של החיים.
ובכל זאת,
מתי כן כדאי לקחת דילואוד?
אז מה אומרים?
צריכים דילואוד?
